ביאור:בראשית ב ג
בראשית ב ג: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ; כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים, לַעֲשׂוֹת."
תרגום ויקיטקסט: ומאז והלאה, אלהים בירך את היום השביעי שבכל שבוע, והפך אותו ליום קדוש ונעלה יותר משאר הימים, כי ביום זה הוא שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים, ונתן לברואיו לעשות ולפעול מעצמם.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ב ג.
- "ויברך אלהים את יום השביעי"- אלוהים בירך את היום השביעי,
- "ויקדש אותו"- והפך אותו ליום קדוש,
- "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות"- כי ביום הזה שבת ונח אלוהים ממלאכתו - בריאת העולם שאותו ברא בשישה ימים.
מהי הברכה ומהי הקדושה?
[עריכה]1. הברכה ביום השביעי מתייחסת לכך שהברואים מתחילים להתקיים, להתנועע ולהתרבות בכוחות עצמם באופן טבעי (ראו בראשית א כב); הקדושה ביום השביעי מתייחסת לכך שה' סיים את הבריאה העל-טבעית, ומכאן והלאה הוא קדוש ונעלה מהעולם הטבעי (ע"פ אברבנאל).
2. הברכה והקדושה מתבטאות גם בכל שבת ושבת מאז בריאת העולם. "פירוש ברכה - תוספות טובה, וביום הזה תתחדש בגופות דמות כח בתולדות, ובנשמות כח ההכרח והשכל... ואמר הגאון (רס"ג), שברכת היום וקדושו ישוב על השומרים (שומרי שבת), שיהיו מבורכים וקדושים" (אבן עזרא). "ויברך - כל יום שביעי העתיד, ברכו שיהיה יותר מוכן משאר הימים בנפש יתרה לאור באור החיים" (ספורנו). "ויקדש - שיהיה אותו יום קודש, לבלי ליהנות בו לצורך פרנסה וריוח, כמו שאסור לעשות עסק וריוח מהקדש" (העמק דבר).
3. בפרט, כיוון שהפסוק נאמר לראשונה לבני ישראל במדבר, מסתבר שהוא מתאר את החווייה האישית שלהם במן, "ברכו במן, שכל ימות השבוע ירד להם עומר לגלגלת ובששי לחם משנה; וקדשו במן, שלא ירד כלל בשבת" (רש"י).